עוֹלָם הַצָּחוּת

"עולם הצחות" - מינוח נדיר בזוהר לאחד מה"היכלות" העליונים = מקום שהאור "צח"/בהיר ביותר. "צחות" = ניקיון מוחלט, בהירות ללא עכירות. ב"עבודת ה׳": ה"צחות" היא מדרגת הנבואה האמיתית שבה אין "עיוות" בין מה ש"מגיע מלמעלה" לבין מה שיוצא בדיבור. ה"ספר הצח" = שמות שמנסים לתפוס את המצב הזה. "ממסגר" = הצחות מלמטה: הלב ש"נמחה" מדאגות ונהיה "לוח חלק". ב"לשון הרע": "לשון צחה" = לשון שלא מכבידה = ביטוי ישר. ה"צחות" = תוצאה של "בטול" עמוק. כשהאגו "מתמהל" = הכלי נעשה "צח" = קולט אור ישירות.