נִסְתָּר וְנִגְלֶה

שני הממדים של תורה ומציאות - ולא שני עולמות נפרדים. הנגלה הוא פני השטח: ההלכה, הסיפור הפשוטי, החיים הקהילתיים. הנסתר הוא הקבלה - המבנה הפנימי של אותה מציאות. הזוהר שוב ושוב: "כשם שלאדם יש גוף ונשמה, לתורה יש גוף (המילים) ונשמה (הסודות)." ה"קבלן" אינו מי שעזב את הגוף לטובת הנשמה - הוא מתעסק בשניהם בו-זמנית. אותו מעשה (אכילה, תפילה, דיבור) הוא בו-זמנית הלכתי (נגלה) וקבלי (נסתר). ה"נסתר" אינו בסתירה ל"נגלה" - הוא מוסיף עומק ושלמות. מי שמבין רק נגלה - מבין חצי; מי שמבין רק נסתר - חסר בסיס.