אוֹר הַגָּנוּז

האור שנברא ביום הראשון - "ויאמר אלוהים יהי אור" - לא אור השמש (שנברא ביום רביעי) אלא אור קדמוני שראה בו אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו. כשראה הקב"ה שהדורות אינם ראויים לו, גנזו לצדיקים לעתיד לבוא (חגיגה יב.). בזוהר: האור הגנוז הוא אור כתר - "המאור הגנוז בשלושים ושניים נתיבות חכמה". אין לו ממד - הוא מרחב שבו מרחק אינו קיים. ביאת המשיח = גילוי האור הגנוז. כשאדם זוכה לרגע אחד של "התגלות" (hitgalut) בתפילה או לימוד - הוא מאיר ניצוץ מאותו אור גנוז. "גניזה" אינה הכחדה - האור קיים בכל מקום אך בלתי נגיש. המיסטיקן עובד לפתוח חרכים אליו.