תנודת המטוטלת

דפוס שבו מה שנראה כמו ריפוי הוא בעצם קפיצה לקיצון ההפוך: האדם יוצא מהדפוס הפגוע ונוחת בחוסר האיזון שבצד השני של אותו סולם. ריפוי הוא שינוי של דפוס לטובה, בדרך כלל מהמצב הלא רצוי אל ההפך הרצוי, ולכן קל לבלבל בין השניים. ההבדל: תנודת המטוטלת היא לרוב תגובה דרמטית לפצע, ולא תגובה שנבחרה במודע. מי שמעולם לא חווה את האפשרות הבריאה רואה רק את הכיוון ההפוך לפצע. דוגמאות: - מי שוויתר על עצמו כדי לרצות אנשים נרקיסיסטיים הופך לנרקיסיסט גלוי. לפי המקור, תלות שיתופית היא ממילא "אסטרטגיה נרקיסיסטית דרך הדלת האחורית". - מי שנשא בילדותו אחריות כבדה מדי, למשל גידול אחים, הופך ללא אמין ומסרב לכל אחריות, ומאבד קשרים, עבודות וכבוד. - מי שהרגיש חסר אונים בורח להכחשה ולהימנעות, מסרב להתחשב באחרים ובונה סביבו "בועת מציאות נרקיסיסטית". - מי שהשתמש בהתמכרות כדי לא להרגיש כאב פנימי עובר לעבודת צל אובססיבית, שמתישה את מערכת העצבים והופכת לצורה אחרת של התעללות עצמית. - מי שנפגע מתלות באחר עובר לעצמאות מוחלטת ולניתוק, מתוך האשליה שאפשר להיות נפרד. - מי שהתאכזב קשות אחרי תקווה מתחיל לצפות לרע, נעשה ציני ומחבל בעצמו. בכל המקרים האלה האדם סובל, וגורם סבל גם לאחרים. ריפוי אמיתי הוא לחוות את ההפך הבריא: לקבל בחזרה את הקוטב שהודחק, או לחוות את מה שהיה חסר. מי שבתלות שיתופית שומר על עצמי ועדיין נשאר בקשר; מי שנשא אחריות כבדה בוחר על מה לקחת אחריות; מי שהתמכר משתמש בעבודת צל כדי לראות את הצרכים שלו ולענות עליהם באהבה; מי שהתאכזב חווה תקוות שמתממשות. הכלי הוא הבחנה: מה כאן תגובה מקטבת, ומה תגובה שנבחרה בכוונה. הבחנה מאיזון: המטרה היא אינטגרציה, ואיזון אינו המטרה. איזון שומר על הנפרדות ומחפש שיווי משקל בין שני דברים, ובאינטגרציה הקטבים מתחברים ויוצרים דבר שלישי, הסכום של שניהם. גם תנודה היא חלק מהלמידה: מי שמתנדנד מרגיש בסוף את התוצאות וחוזר לכיוון הבריאות. מודעות לדפוס מקצרת את הזמן הזה ומקטינה את הנזק.