רְשִׁימוּ

אחרי הצמצום, האין-סוף "הסתלק" - אבל לא לגמרי. נשאר "רשם" עדין, כמו ריח בושם שנשאר בחדר אחרי שהאדם שנשא אותו יצא - אין את האדם, אבל הנוכחות עדיין מורגשת. ה-רשימו הוא הזיכרון של האור שנשאר בחלל הריק, והוא הבסיס שממנו בנויים כל העולמות. ללא רשימו - לא הייתה לבריאה שום נקודת אחיזה בקדושה. המשמעות הרוחנית: כמה שאדם מרוחק - תמיד יש בו רשימו, אותו רשם מהמקור שלא נמחק לגמרי.