שֵׁם הַוָיָה

ארבע האותיות י-ה-ו-ה - השם האלוהי המרכזי בקבלה, שבו מקודד כל מבנה הבריאה. כל אות מייצגת עולם ספציפי: י (יוד) = חכמה, ה ראשונה = בינה, ו (ואו, שש קווים) = זעיר אנפין ושש הספירות שבו, ה אחרונה = מלכות. בגימטריה: י+ה+ו+ה = 26. כשמחשבים את ה"מילוי" (יוד+הה+ואו+הה) = 45 = "מ"ה" - אותו "כ"ח מ"ה" של חכמה. השם הזה אינו נהגה כפי שנכתב - ביהדות קוראים לו "אדוני" או "השם". הגייתו המלאה הייתה שמורה לכוהן הגדול ביום הכיפורים בלבד, בקודש הקודשים. בקבלה: כשהאותיות "מאוחדות" (יחוד) - שפע זורם; כשהן "בגלות" - האור חסום. לכן כל מדיטציה קבלית עמוקה חוזרת לאותיות אלו.