שִׁיר הַשִּׁירִים

רבי עקיבא קרא לשיר השירים "קודש קדשים" שבכל הכתובים. בקבלה: הדיאלוג בין "דודי" ל"אני" הוא הדיאלוג בין הזכרי האלוהי (ז"א) לנקבי (נוקבא/מלכות/שכינה). הפסוקים מתארים את התנועה בין זיווג (איחוד) לניתוק (גלות), ואת הכיסופים שמניעים את החזרה. "דודי ירד לגנו" - ירידת האלוהות לעולם; "אני לדודי ודודי לי" - היחוד הפשוט. כל ספר השירים נקרא בסדר פסח בקבלה - גאולת מצרים היא תבנית לגאולת השכינה מ"גלות". הספר אינו רומנטי - הוא מפה של גאות ושפל של הנוכחות האלוהית בהיסטוריה.