שִׂמְחָה

בקבלה ובחסידות, שמחה אינה רק מצב רוח - היא עקרון קוסמי. האלוהות עצמה מוגדרת כאין-סופית ושופעת מעצמה ללא הפסקה - ה"שמחה" היא הביטוי האנושי המקביל למהות האלוהית. לכן: שמחה אינה תוצאה של התקדמות רוחנית - היא כלי שיוצר אותה. העצב (עצבות) חוסם את זרימת האור; שמחה פותחת. ההבחנה הדקה: אין להתבלבל בין שמחה לקלות דעת. שמחה קבלית היא שמחה שיש בה עומק - "שמחה של מצווה" היא שמחה שמגיעה מתוך הכרה בחיבור למקור. גם ה"מרירות" על מצב רוחני ירוד אינה עצבות - היא חלק מהדרך; העצבות הפסולה היא זו שחוסמת תנועה.