המרווח בין הנשימות

הרגע הדומם שבסוף השאיפה ולפני הנשיפה, או בסוף הנשיפה ולפני השאיפה. זו הדהרנה הראשונה בוויג'נאנה בהיירווה טנטרה: ״כשהנשימה מתהפכת, בנקודה שבין שני הזרמים, המציאות מתגלה״. בנקודה הזו אין תנועה פנימה ואין תנועה החוצה. מארק גריפין מכנה את המרווח ״פתח אל הזרם הפנימי ביותר של התודעה ואל הטבע המואר של התודעה״, ומשווה את הקשב אליו להתבוננות בחלל שבין החפצים בחדר במקום בחפצים עצמם. בין הרטט של ״סו״ לזה של ״הם״ הדואליות מתיישבת לאחדות בתוך הסושומנה, ״חלל פנימי שטבעו הארה״.