תְּפִלָּה

תפילה בקבלה היא לא בקשה מהאלוהים - היא תהליך של "זיקוק" ו"איחוד". השורש "פ-ל-ל" קשור ל"שיפוט/הכרעה" - התפלל פירושו "שפוט את עצמך". בקבלה: כל תפילה היא עלייה דרך עולמות - פסוקי דזמרה = יצירה; ברכות שמע = בריאה; עמידה = אצילות. כל מדרגה מצריכה "השתלת" תודעה שונה. ה"עמידה" (שמונה עשרה ברכות) היא שיא: "עמידה לפני המלך" - לא לבקש אלא לייחד. הזוהר: מי שמתפלל מתוך ריכוז אמיתי אינו "שולח בקשה לרחוק" - הוא נעשה כלי שדרכו האלוהות עצמה מכירה את עצמה. השינוי מהתפילה הוא בכלי, לא בנותן.