טָעוּת בִּלְתִּי נִמְנַעַת

שם עצם, נקבה | רבים: טעויות בלתי נמנעות | סיבתיות, הכרחיות ותורת ההכרה מקור המונח: צירוף המילים ״טעות״ ו״בלתי נמנעת״. המילה ״טעות״ מתארת שגיאה בשיפוט, בתפיסה, בהחלטה או בפעולה, ואילו הביטוי ״בלתי נמנעת״ מציין מצב שבו לא התקיימה אפשרות למנוע את התרחשותה בתנאים הנתונים. המונח מקביל לצירוף האנגלי Unavoidable Error, ומשמש בשיטת ״אמת חיה״ כמושג כללי לתיאור טעויות שאי־אפשר היה להימנע מהן, ללא תלות במקור אי־הנמנעות. הגדרה: טעות אשר בתנאים שבהם התרחשה לא הייתה אפשרות ממשית למנוע אותה, בשל מכלול הנסיבות, המגבלות או התהליכים שהשפיעו על התרחשותה. המונח מתאר מצב שבו שיפוט, החלטה או פעולה היו שגויים, אך האפשרויות שעמדו לרשות האדם או המערכת באותה עת לא אפשרו את מניעת השגיאה. אי־הנמנעות עשויה לנבוע מהכרחיות סיבתית, ממגבלות ידע והכרה, מהיעדר יכולת או משאבים, או מתנאים אחרים שמנעו את האפשרות לפעול אחרת. קביעת אי־הנמנעות מחייבת התייחסות לתנאים שהתקיימו בזמן התרחשות הטעות, ולא רק לידיעה בדיעבד על תוצאותיה. המונח מאפשר להבחין בין עצם קיומה של טעות לבין האפשרות שהייתה למנוע אותה. לפיכך, טעות עשויה להיות ממשית מבחינת תוכנה או השלכותיה, גם כאשר לא הייתה דרך זמינה להימנע ממנה. הבחנה: בניגוד לטעות כורחנית (Deterministic Error), המוגדרת על פי הכרחיות סיבתית, ולטעות הכרתית בלתי נמנעת (Epistemically Unavoidable Error), המוגדרת על פי מגבלות הידיעה וההכרה, טעות בלתי נמנעת היא מושג רחב שאינו קובע מראש את מקור אי־הנמנעות. היא נבדלת מטעות מכוננת (Developmentally Necessary Error), שהכרחיותה מתייחסת לתפקידה בהתפתחות מסוימת ולא בהכרח לעצם התרחשותה. מעמד המונח: מונח כללי בשיטת ״אמת חיה״, המבוסס על הבחנות פילוסופיות בין טעות, אפשרות והכרח. הצירוף קיים בשימוש רגיל ומקצועי, אך הגדרתו כאן כמושג־על לשלושת סוגי ההכרחיות היא מסגור ייעודי לשיטה.