הַזְנָחָה מְכֻוֶּנֶת

שם עצם, נקבה | מונח בפסיכולוגיה, באתיקה ובתחומי האחריות והטיפול מקור המונח: תרגום המונח האנגלי Willful Neglect, המורכב מן המילים Willful (מכוון, רצוני או מודע) ו־Neglect (הזנחה). המונח משמש בין היתר בהקשרים משפטיים ומקצועיים לתיאור הימנעות מודעת ממילוי חובת דאגה או טיפול, להבדיל מהזנחה הנובעת מחוסר ידיעה או מטעות בלתי מכוונת. משמעותו המשפטית המדויקת משתנה בין תחומי שיפוט והקשרים. הגדרה: הימנעות מודעת ומכוונת ממתן מענה לצרכיו של אדם אחר, כאשר קיימת אחריות לדאוג לצרכים אלו, והאדם המזניח מודע לצורך או לחובת הדאגה ובוחר שלא לפעול בהתאם. ההזנחה עשויה להתבטא במניעת טיפול, תמיכה, השגחה, הגנה או מענה רגשי ופיזי הנחוצים לרווחתו של האחר. בהקשר בין־אישי, הזנחה מכוונת עשויה להתבטא בהתעלמות מודעת מצרכים או ממצוקה, בהימנעות עקבית ממתן תמיכה למרות הכרה בצורך בה, או בשימוש בהיעדר מענה כאמצעי לענישה, להפעלת לחץ או לשליטה. עם זאת, הזנחה מכוונת אינה מחייבת שמטרתה תהיה גרימת סבל, אלא שההימנעות עצמה נעשית מתוך מודעות ובחירה. הבחנה: בניגוד להזנחה שאינה מכוונת, העשויה לנבוע מחוסר מודעות, מחוסר יכולת או מאי־זיהוי הצורך, הזנחה מכוונת מתאפיינת במודעות לצורך או לאחריות ובבחירה שלא להיענות להם. היא נבדלת מהזנחה רגשית (Emotional Neglect) בכך שהיא מוגדרת על פי מידת המודעות והכוונה שבהימנעות, ולא על פי סוג הצורך שאינו מקבל מענה. לפיכך, הזנחה רגשית עשויה להיות מכוונת או בלתי מכוונת.