אֱמֶת וֶאֱמוּנָה

"אמת ואמונה" - שני קטבים שהם שני כיוונים של "ידיעה". "אמת" = ידיעה שהתבססה ב"ראיות" = "אמת שהוכחה". "אמונה" = ידיעה שקדמה להוכחות = "ידיעה שנשמה יודעת". בקבלה: "אמת" = מידת יסוד (יוסף הצדיק = "אמת"). "אמונה" = מידת מלכות. ה"אמת" = "תמול" = "מה שהיה"; "אמונה" = "מה שיהיה". "אמת ואמונה" יחד = לב ה"ידיעה הרוחנית". ה"כפיר" (אתאיסט) = לא "חסר אמונה" - הוא "חסר ידיעה-נשמתית". ה"מאמין" = לא "תמים" - הוא מי שנשמתו "יודעת" דברים שה"ראיות" עוד לא הגיעו אליהם. ה"יחוד" של "אמת" ו"אמונה" = דרגת ה"גואל".