נֶאֱמָנוּת

"נאמנות" - אמינות/נאמנות - כוח שמחזיק ומחייב. בקבלה: "נאמן" = מי שמחזיק "אמת" = מי שמאוחד עם מה שאומר. "ה׳ נאמן בכל דבריו" (תהלים קמה:יג) = הא-ל לא סותר עצמו - "שם הוי"ה" = ה"אמת" המוחלטת. ה"אמת" (emet) = "א-מ-ת" = ראשון, אמצע, אחרון של האלף-בית = "כולל הכל". "חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת" (שבת נה.). בקבלה: האמת = "מידת הבינה". "נאמנות" = אמת ש"מחזיקה לאורך זמן". לא "סיסמה" אלא "לחם יומי" = כשה"נאמנות" נבחנת כל יום. ה"לשון הרע" = שבירת נאמנות = "קלפה" שנכנסת דרך שבר זה.