אֱמוּנָה

אמונה בקבלה אינה אמונה בהיעדר ראיות - היא מצב של ידע שמתעלה על הנמקה אנליטית. השורש "א-מ-נ" פירושו "אמין/יציב" (גם ב"אמן" וב"אומן"). אמונה בקבלה מקבילה למלכות - הספירה הנמוכה ביותר, יסוד כל עץ החיים. כמו שמלכות היא ה"קצה" של התהליך האלוהי, האמונה היא ה"קצה" של מסע הנשמה לקראת האלוהות - האופן האחרון של מגע שאינו דורש הוכחה. הפרדוקס המיסטי: הרמות הגבוהות ביותר של חוויה רוחנית אינן מייצרות ודאות אלא אמונה עמוקה יותר - אמון שבסיסי יותר מוודאות. אמונה שבאה רק מהוכחות היא "ידיעה", לא אמונה - האמונה מתקיימת בנוכחות גם מה שלא ניתן להוכחה.