לֵב וּמֹחַ

שני המרכזים המרכזיים של כוחות הנפש. מֹחַ (מוח) = שכל, בינה, ניתוח - מקביל לשלוש ספירות עליונות (חב"ד). לֵב (לב) = רגש, תנועה, חיבור - מקביל לשבע ספירות תחתונות (חג"ת נהי"מ). בחסידות: הנחת ה"מוח" לשלוט ב"לב" היא "הבסיס". כשמוח מוביל לב (ו"לא ההפך") - יש "עבודה". ה"בינוני" שב-תניא: מוחו שולט בלבו - רגשות קיימים אבל אינם קובעים מעשה. המאבק: בינה-חסד (שכל-אהבה) לעומת כעס-שכחה. ב"גדול הדור": לבו כבר "הפך" - גם הרגשות עצמם קדושים. הרב נחמן: "לב" הוא "בית המקדש" של הנשמה - ה"שכינה" שוכנת ב"לב" שהוא טהור.