נֶפֶשׁ הַבְּהֵמִית

אחד מהמושגים המרכזיים בספר התניא של האדמו"ר הזקן (רשב"ז מלאדי). לכל יהודי שתי נשמות: הנפש האלוהית (ניצוץ של אלוהות ממש) והנפש הבהמית (ממקור הקליפות - לא רע ביסודה אלא כוח חיות שמחפש סיפוק). הנפש הבהמית היא מה שמניע את רוב פעולות החיים: רעב, תשוקה, שאיפה לנוחות, פחד, כעס. שדה הקרב: הגוף ועולם המעשה, שבהם שתי הנשמות נאבקות על "ישיבת המלך" - הלב. ה"בינוני" (רב התניא) הוא מי שנפשו הבהמית פועלת אבל אינו נכנע לה - הוא מנצח כל פעם בפועל אפילו אם הרצון הבהמי לא נכנע. זה שונה מצדיק: אצל צדיק הנפש הבהמית עצמה נהפכת לקדושה.