חיים צלולים

הרחבה של הצלילות מהחלום לערות: לזהות שגם החוויה היומיומית היא במידה רבה השלכה של התודעה, ולחיות מתוך הזיהוי הזה. המושג מגיע מהנצרות הגנוסטית ("התעוררו מהתרדמה הקולקטיבית שאתם מחשיבים ל'חיים האמיתיים'"), ובבודהיזם הוא עצם המשמעות של "בודהה", "מי שהתעורר". הנימוק: מחקר מהרווארד מצא שאנשים לא נוכחים בכ-47% משעות הערות. כל חלום צלול מרגיל לראות דרך השלכות, ומשם גם דרך השלכות פסיכולוגיות בערות, למשל כשמה שמרגיז אצל אחרים הוא תכונה שלא מקבלים אצל עצמנו. דרכים: מדיטציה; סימני חיים; מחשבה על המוות ("אם תמות בעוד שבוע, תמות בשלום?"); ו"לפעול צלול": לפי המודל, אצל חולמים צלולים מנוסים עולות בחלום שלוש עמדות: קבלה (הכול השלכה שלי), ידידותיות (כי הכול חלק ממני), וטוב לב. כשמשחזרים אותן ביום יוצרים את התנאים לצלילות בערות. בניסוח של מורה טיבטי שמובא: "יותר ער, יותר מודע. יותר מודע, יותר טוב לב. זו כל הנקודה." הרחבה: כאן שלוש העמדות נקראות "שלושת העמודים של הצלילות": קבלה, ידידותיות וטוב לב, והן "מפרידות בין התיירים למטיילים". חיים צלולים פירושם חיבור מלא לחלום המשותף של הערות, ויחס לכל אדם, יצור ודבר כמו בחלום צלול. שלוש הנחיות מהפילוסוף שהביא את המושג: (1) לשים לב לפרדוקס הזהות, להיות גם הדמות בחלום החיים וגם המודעות שבה כל החוויות עולות; (2) להיות "העד-אני", להעביר את הקשב מהתחושות והמחשבות אל ה"אני" של המודעות, שאין לו צורה או צבע כי הוא הנושא של כל החוויה; (3) לראות שאנחנו נפרדים ולא-נפרדים בו-זמנית, כמו בחלום צלול שבו האחדות והנפרדות מתקיימות יחד. לפי המקור התועלת הגדולה של החלימה הצלולה מגיעה ביום, כשהנפש מטמיעה בתודעה הערה את מה שהשתנה בחלום. כל מעבר דרך קיר בחלום שותל אפשרות ש"מה שנראה מוצק לא תמיד כזה".