מוֹחִין דְּגַדְלוּת

בקבלת האר"י: ישנם שני מצבי תודעה בסיסיים - "קטנות" (צמצום, שגרה, ידע מוגבל) ו"גדלות" (הרחבה, אחיזה בעולמות עליונים). "מוחין" = מוחין/שכל, אך בהקשר זה = כלים שמקבלים אור עליון. מוחין דגדלות = כשהפרצוף "גדל" ומסוגל להכיל אור חכמה ובינה - זה מצב של נבואה, השראה, דבקות. בניגוד: "מוחין דקטנות" = כשיש מסכים, הסתר, ורק הנפש האחוריים (אחוריים). פרקטי: תפילה, לימוד תורה, שבת - כולם פותחים "מוחין דגדלות". מדינות רוחניות כמו אהבה, יראה, שמחה - הן "מוחין". הזוהר: "כשעמד משה לפני סנה הבוער - נפתחו מוחיו עד אין-סוף". ההבדל בין נביא לאדם רגיל: לנביא מוחין דגדלות עמוקים יותר ויציבים יותר.