מַחְשֶׁבֶת הַבְּרִיאָה

הכוונה האלוהית שקדמה לעולם - "המחשבה" שמה שנקרא בריאה אינה מקרה אלא פועל יוצא של רצון ספציפי. בקוסמולוגיה הקבלית: שום דבר לא בא לקיום ללא מחשבה קודמת. היקום הוא לא תאונה אלא מימוש של "רעיון" ספציפי בדעת האלוהית - הרצון שנשמות יגיעו לדביקות דרך המאמץ שלהן. מחשבה זו קיימת "לפני" הבריאה במובן שאינו זמני. בקבלת האר"י: כל מבנה העולמות, הפרצופים והאורות הוא ה"עיבוד" של אותה מחשבה ראשונה - היקום הוא המנגנון שדרכו מחשבת הבריאה מממשת את עצמה. ההשלכה: כל מחשבה אנושית מכוונת היא הד למחשבה האלוהית המקורית.