רֹאשׁ וָסוֹף

"ראש וסוף" - מטאפורה ל"כוונה" ו"תוצאה". בזוהר: "ראש" = כתר/כוונה; "סוף" = מלכות/ביטוי. הלולאה: "ראש" יורד דרך הספירות ומגיע ל"סוף" = מלכות; מלכות "מחזירה" את הכוונה ל"ראש". זהו מעגל שאין בו "ראשית" וסוף - רק זרם. "בראשית" = ב-ראשית = "בשביל ראשית" = "בשביל כתר" - העולם נברא לצורך ה"ראשית". מה ה"סוף"? = "לנחש" = ספירת מלכות שמגיעה לשלמות. "גמר תיקון" = כשה"סוף" מגיע לרמה של "ראש". ה"לב" = ממוצע בין ראש וסוף. הפרדוקס: "אין ראשית לאין-סוף" - הוא בלי ראש ובלי סוף. ה"ראש וסוף" = ביטוי בלבד, לא מציאות.