סוֹף כָּל סוֹף
Sof Kol Sof (End of All Ends)
"סוף כל סוף" = ה"תכלית" = לא "הסוף" אלא "ה"מה שיש אחרי הסוף". בקבלה: "גמר תיקון" = "סוף כל סוף" = כשכל ניצוצות חזרו. ה"סוף" = "מלכות" = ה"סוף" של ז"א. "סוף כל סוף" = "כשמלכות מגיעה לשלמות". ה"אין סוף" = מה שאחרי "סוף" = מה שמגיע כשה"גמר תיקון" מגיע. "תחיית המתים" = "סוף כל סוף" = כשה"גופים" גם "עולים". ה"יום הכיפורים" = "יום ה"סוף" של הפנים" = כשה"מסכים" יורדים. "ביאת המשיח" = "תחילת הסוף". ה"סוף" = תחילת "עולם הבא" = "שבת" = "מנוחת עולמים". הפרדוקס: מי ש"מגיע לסוף" = מגלה שיש "סוף כל סוף" = אין "סוף" אמיתי.