בֵּית הַמִּקְדָּשׁ

בית המקדש בקבלה הוא "ציר הקוסמי" - הנקודה שבה העולמות מתקשרים. "מיקוד ירושלים" ו"הר המוריה" הם לא רק גאוגרפיה - הם הנקודה שבה "כתר" (שמיים) פוגש "מלכות" (ארץ). "מקדש" = "מקום קדוש" - "קדוש" = מוגדר ומוצנע. המשכן = "מיקרו-קוסמוס" של עץ החיים - כל כלי (ארון, שולחן, מנורה, מזבח) מייצג ספירה. האר"י: לכל אחד יש "מקדש פנימי" - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - "בתוכם" (לא "בתוכו") = בתוך כל אחד. חורבן המקדש = ירידת הקשר לרמה פנימית בלבד - לא ניתוק אלא הפנמה מלאה. גאולה = השבת הממשק החיצוני-פנימי כאחד.