בַּעֲלֵי שֵׁם
Baalei Shem (Masters of the Name)
"בעלי שם" = מי שיודעים להשתמש בשמות האלוהיים לפעולה רוחנית. לא "קוסמים" - מדובר במי ש"השם" עובר דרכם בצורה נקייה. ה"בעל שם טוב" = ר׳ ישראל בן אליעזר - המייסד החסידות = "בעל שם" שמשמעותו "מי שיש לו שם". ה"שם" = כלי-כוח רוחני שמשתמש בו כדי לרפא, לגרש קליפות, להגן. הבעיה: ניתן להשתמש ב"שם" לא טהור = "קבלה מעשית" (kabbala maasit) שיש בה סכנה. ה"צדיק האמיתי" = לא זקוק לשם - הוא עצמו הוא "שם" = ביטוי חי. ה"דיבוק" = יכול להיות מוגרש על ידי "בעל שם". "שם" = רמה עמוקה של "ידיעה" שמאפשרת גישה לספירות.