בְּרִיאָה יֵשׁ מֵאַיִן

"בריאה יש מאין" - אך ה"אין" הקבלי עמוק יותר מ"אין מוחלט". ה"אין" שממנו נבראת המציאות הוא לא היעדר פשוט אלא ה"אין האלוהי" (אין אלוהי) - מצב של פוטנציאל טהור ללא כל צורה. הבריאה היא המעבר מ"אין" ל"יש" - לא מהיעדר לנוכחות אלא מאינסופי-חסר-צורה לסופי-בעל-צורה. הפרדוקס: ה"יש" הוא "אין" בדרגה נמוכה יותר (מה שנראה "יש" הוא ביסודו "אין" - "רמות תודעה") וה"אין" הוא ה"יש" האמיתי. הרמב"ן ניסח: "מה שיש מגיע מהאין, לא כי האין הוא מקורו אלא כי הוא תמיד מוחזק ברגע של מעבר מה-"אין" לה-"יש".