אשמה מול אחריות

הבחנה בין לקיחת אחריות אמיתית לבין הרגל אוטומטי של לקיחת אשמה. רבים גדלו במשפחות שבהן אי-תפקוד רגשי היה הנורמה ולא היוצא מן הכלל, ולכן אינם מבחינים בלחץ שהם סוחבים: מישהו אומר "לא עשיתי X כי אתה לא עשית Y", עולה אשמה, והשאלה היא אם הלחץ באמת מגיע אליהם או שהם ממהרים לשים אותו על עצמם גם כשאיש לא אמר או רמז זאת. תרגול: לשים לב לאורך היום לרגעים של לחץ בשיחה ולמקור שלו. עם הזמן ההבחנה נפתחת, ואפשר להציב גבולות ברורים במקום לשאת לחץ שמעולם לא היה שלך. משא תורשתי הוא מקרה בולט: כשמזהים רגש כירושה ולא כתוצר של החיים עצמם, מתייחסים אליו כאל מטען שאפשר להניח.