כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ

"כלות הנפש" - המצב שבו הנשמה "כלה" (מתכלה/מתכספת) מתוך עוצמת המשיכה לאחדות אלוהית. תהלים פ"ד: "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה׳". בלשון קבלית: כשהאור הפנימי הופך עצום מדי עבור הכלי, הכלי כמעט נשבר מתוך העוצמה. זהו מצב "דביקות שכולה" - הבליעה שמכלה. הבעש"ט חווה לפי המסורת מצבים אלו בתפילה עצמות. המתח הנסתר: הנשמה רוצה להישאר מחוברת לגוף ולמשימתה בעולם, ורוצה להתמוסס למקורה. "כלות" מתוארת כחוויה של שמחה קיצונית ולא כסבל - התכלית היא לא הכחדה אלא גילוי. קיים הבדל בין כלות נפש כ"פתח" לבין כלות שמסמנת שהמשימה הושלמה.