קוֹל דְּמָמָה דַקָּה

"קול דמימה דקה" (מלכים א יט:יב) - אחרי הרוח הגדולה, הרעש, האש - אליהו שמע "קול דקה". בקבלה: לא "קול" בשמע-פיזי אלא "רשמה" = הרובד העדין ביותר של נוכחות אלוהית. "דממה" = שתיקה שיש בה הד. "דקה" = דקה/עדינה - עדין מכדי שה"רעש" (האגו, הפחד, הרצון) יוכל להפריע לו. הבעש"ט: "קול דמימה דקה" = הקול שאלוהים מדבר אל כל נשמה תמיד - רק שרוב האנשים "רועשים" יותר ממנו. ה"שתיקה" = רמת תפיסה שמאפשרת לשמוע. ה"דקות" = מה שנמצא מתחת לדעת הגסה. "כל הנשמה תהלל יה" - "הנשמה" = "הנשימה" = מה שדק ביותר.