מִיתַת נְשִׁיקָה

"מיתה בנשיקה" = מות הצדיקים הגמורים - משה, אהרן, מרים. "ה׳ נשק אותם". לא מוות בגלל "חטא" או "מחלה" - אלא מות שבא מ"קרבה" כה גדולה לאלוהות עד שה"כלי" לא יכול להכיל עוד. ה"בינוני" = מגיע לדבקות, חוזר. ה"צדיק" = מגיע לדבקות כה עמוקה שה"גוף" אינו יכול לשאת. ה"נשיקה" = "פה" ל"פה" = "נשמה" ל"נשמה". ה"גוף" = "כלי" שנשבר = "כלי מלא" שהאור שבר אותו. ה"מות" כ"התאחדות": מרגע ה"מות בנשיקה" = הנשמה "חוזרת" לשורשה ומאוחדת. הפרדוקס: ה"מות" הוא ה"חיים" המלאים - ה"חיים" הרגילים הם "הכנה" לאחדות הזו.