יֵצֶר הַטּוֹב וְיֵצֶר הָרָע

שני היצרים - הדחפים המנוגדים בנפש האדם. יצר הרע: הדחף לכיוון הסיפוק העצמי, ה"אני" הנפרד, חומריות ואגו. יצר הטוב: הדחף לקדושה, לנתינה, לחיבור. בקבלה: שניהם הכרחיים - גמרא מפורסמת: "לולי יצר הרע, אין אדם בונה בית, נושא אשה, מוליד ילדים." יצר הרע הוא "כוח הדחיפה" - הוא מה שמחולל תנועה ורצון. הנקודה הקבלית: יצר הרע לא יצרי בעצמו - הוא רק "מנגנון הכוח" שיש לשלב ולהפנות. תהילים: "ואהבת את ה׳ אלוהיך בכל לבבך" - "בכל לבבך" כולל שני יצרים. האר"י: יצר הרע הוא ה"קליפת נוגה" - גבול שניתן לטרנספורמציה, לא קליפה שלמה.