רוּחַ הַקֹּדֶשׁ

רמה של השראה אלוהית שמתחת לנבואה ממש. הנביא "רואה" מראות; בעל רוח הקודש "מרגיש" ו"יודע" בצורה ישירה שאינה נגזרת מהיגיון. בקבלה: רוח הקודש הוא "גילוי" של ספירת בינה (שנקראת "אם" ו"שמחה עליונה"). המקרה הקלאסי: "ורוח ה׳ לבשה את גדעון" - לא מחשבה אלא התלבשות. מי שמגיע לרוח הקודש "יודע" דברים שאין להם הסבר רציונלי - לא ניחוש אלא ידיעה. ההבדל מנבואה: נבואה = ראייה ישירה של ה"אתה" האלוהי; רוח הקודש = קבלת מסר מסוים. אחרי חורבן בית שני - הנבואה פסקה; רוח הקודש לא. "כל חכם שאומר דבר חכמה - אפילו מן העכו"ם - רוח הקודש שרתה עליו."