צַדִּיק

הצדיק בקבלה הוא ארכיטיפ קוסמולוגי, לא רק אדם טוב. ספירת יסוד נקראת "צדיק" - הצינור האלוהי שדרכו כל השפע זורם למלכות. "צדיק יסוד עולם" (משלי י:כה) - הצדיק הוא יסוד העולם. צדיק אנושי מגלם יסוד: הוא ערוץ חי שדרכו אנרגיה אלוהית זורמת לקהילה. בקבלה הלוריאנית: לכל דור יש "שורש" צדיקים - הנשמות שתיקונן מתקדם ביותר ומשפיע על כולם. בחסידות: הצדיק הפך למוסד מרכזי - ה"ישיבה" אצל הצדיק, קשר איתו, וספיגת האנרגיה שלו הם נתיב לאלו שאינם יכולים לעשות דרכם לבדם. הצדיק ה"אמיתי" לפי הזוהר: לא מי שמעולם לא חטא אלא מי שמחזיר כל דבר למקורו.