צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים

בקבלה: "צדיק" ו"רשע" אינם תוויות מוסריות בלבד - הם מצבי-חיבור. "צדיק" = מי שנשמתו מחוברת לשורש ומקבל בהצלחה את האור. "רשע" = מי שנשמתו "מרושעת" (מכאן המילה) = שאין בה סדר, קצב, חיבור. הזוהר: "צדיק" = ספירת היסוד - מי ש"שומר הברית" ומנהל שפע נכון. הרמח"ל: אינך "צדיק" עד שנשמת הסט"א כבר לא מפתה אותך - כי כבר אין לה "אחיזה". הבינוני (תניא): דרגה שבין צדיק לרשע - לא בכוונה ממש. "ל"ו צדיקים נסתרים" - מושג מדרשי: 36 "צינורות" שמחזיקים את העולם כל דור. בלעדיהם - העולם לא יכול להמשיך. הפרדוקס: כשהצדיק "יודע" שהוא צדיק - אבד צדקתו.