בְּרָכָה

"ברכה" שורשה ב"ברכה" (בריכת מים) ו"ברך" (ברך/כריעה). לא "מחמאה לאלוהות" - אלא "פתיחת צינור". בקבלה: כשאדם אומר ברכה, הוא מכריז "ברוך אתה" - "ברוך" = מקור הברכות, "אתה" = פנייה ישירה. הפנייה הישירה ל"אתה" יוצרת "נקב" בין העולמות שדרכו שפע יכול לרדת. ברכה על אכילה: הכרה שהמזון לא "שלי" - הוא "שפע" שהגיע דרך עולמות. ה"ברוך" הוא הכרה ב"מקור הברכה" וגם ה"ברכה עצמה" - כמו שפותחים ברז ומים זורמים. בקבלה: כל ברכה מחברת בין "עץ החיים" (הספירות העליונות) ל"מלכות" (הביטוי בעולם). "כל הברכות מברכות ממלכות שלמה".