הִשְׁתַּוּוּת

"השתוות" - שוויון נפש מוחלט כלפי תוצאות - לא "אדישות" אלא "שחרור ממשפוט". הבעש"ט: "היה שווה בעיניך בין שמהללים אותך ובין שמבזים אותך". זה לא אפתיה - זו יציבות שבאה מ"ידיעה" שהכל מהא-ל. הבחנה מהמוסר הרגיל: הדרגה הרגילה היא "לעשות טוב למרות הרע". ה"השתוות" היא מעל: "הרע שאני חווה הוא גם ביטוי של אלוהות" - ולכן אין "רע" לסלוד ממנו. מדרגות: (1) שווה לגבי שבח וגנאי; (2) שווה לגבי הנאה ויסורים; (3) שווה לגבי חיים ומוות. ה"השתוות" האמיתית אינה קנויה בתרגול בלבד - היא תוצאה של "בטול" עמוק. כשהאגו ממעט, ה"פגיעה" ממה שהעולם עושה ממעטת אף היא.