מָרָא דְכֹּל

"מרא דכל" = ארמית ל"אדון הכל". בזוהר: ה"שמות" שאנו קוראים לאלוהים = "תארים" = לא עצמותו. ה"מרא דכל" = ה"אדון" מעל כל שמות = מה שמעל להגדרה. קשור ל"אין-סוף" אך שונה: "אין-סוף" = "בלי גבול"; "מרא דכל" = "שליט על הכל" = לא רק "בלי גבול" - גם "שם אחדות". ה"מרא" = "מר" = "אדון" = ה"כוח" שמחיה את הכל. בהלכה: "הקדוש ברוך הוא" = שם ה"בחינה"; "מרא דכל" = שם ה"אחדות". ה"יחוד" = "ידיעת" ה"מרא דכל" = "יחוד" שמגיע לרמה שמעבר לספירות. ה"אמן" = "קבלת" ה"מרא דכל" = "אני מסכים שאתה אדון".