מִצְוֹת וְטַעֲמֵיהֶם

לכל מצווה יש "טעם" = משמעות = "שורש". בקבלה: לא רק "פרס" - כל מצווה = פעולה שמפעילה מנגנון קוסמי. "מצווה" = "ציווי" אלוהי שמחבר בין עולמות. ה"טעם": (1) טעם גלוי = הסיבה המוסרית-חברתית; (2) טעם נסתר = הפעולה ב"עולמות". "תורה = אמצעות" (ר׳ נחמן) = לא "רשימת חוקים" - אמצעי להגיע לחיבור. ה"613" = 248 מ"עשה" = 248 אברי הגוף = 248 ספירות הפנים שמקבלים; 365 ל"תעשה" = 365 גידים = 365 ימות השנה. ה"מצווה" שנעשית בכוונה = "מצווה מדיטטיבית". הרמח"ל: מי שמבין "טעם" ועושה מצווה בגלל הטעם = מגיע לרמה גבוהה מ"עבד".